משמעות הבכי עבור תינוקות

משמעות הבכי עבור תינוקות:
מדוע התינוק בוכה? מאת מוריה-גלית שלגי- מדריכת הכנה ללידה, הורות ראשונית, מורה ומדריכה למוסיקה ועיסוי תינוקות. בוגרת לימודי פסיכולוגיה ופסיכותרפיה.

הרבה אמהות והורים המגיעים אלי סבורים כי תינוקם יהיה מפונק אם בכל פעם שהוא בוכה הם ייגשו אליו וייתנו לו כביכול את כל מה שהוא רוצה.
החברה מסביב- סבתות, חברות, בעלים ועוד חברים טובים מזהירים אמהות חדשות שמא ייגשו לתינוק בכל פעם שייבכה. רובנו מאמינים שאסור לחזק התנהגות כזו משום שאז התינוק עלול לבכות יותר ויותר.
בתחילת המאה העשרים החלה להתפתח האמונה שהתינוק בוכה כאמצעי מניפולטיבי על הוריו, והתבססה האמונה שהורה שייכנע למניפולציה של התינוק או יגיב "לכל פיפס שהתינוק עושה" בעצם רק יזיק לתינוק ויהפוך אותו לאגואיסט ומפונק.
כך התפתחה הגישה שכדי ללמד את התינוקות שבכי הוא התנהגות לא מקובלת - יש לתת להם לבכות לבד במיטה עד שיפסיקו מעצמם.
(דמיינו כי יש לכם חבר קרוב שבוכה מעבר לדלת. האם במקום לצאת אליו ולתת לו תמיכה, תשאירו אותו לבכות רק כדי שיהפוך להיות חזק?)

בשנות השבעים חלו שינויים בגישה לגידול תינוקות וילדים. חוקרים הגיעו להבנה
שהדרך הבטוחה ביותר "לקלקל" את התינוק היא ע"י הזנחתו. בעקבות תצפיות שנערכו, נשים רבות חזרו להיניק, הומצאו המנשאים לתינוקות המאפשרים קירבה מתמשכת אל האם ועיסוי התינוקות החל להגיע אל המערב מהמדינות הבלתי מפותחות.
הדבר היחיד שלא השתנה הוא התגובה שהשתרשה אצלנו לבכי של התינוק ולצורך להשתיקו מיד. יכול להיות שזוהי תגובה לתחושת הבדידות שנשארה טבועה בנפשנו מהתקופה שאנו היינו תינוקות והושארנו לבכות במשך שעות לבד.

כמבוגרים, קל לנו להבין שתינוק בוכה מסיבות פיזיות: כאב, רעב, או אפילו עייפות. קשה לנו להבין שלתינוק יש רגשות שהוא צריך לבטא ממש כשם שאנו המבוגרים זקוקים מדי פעם להתרפק על מישהו ולבכות.
אימהות והורים מנסים בכל דרך לפענח את סיבת הבכי ולהפסיק אותו. "רק שלא יבכה" רק שיפסיק לבכות".
אז חשוב לדעת שתינוקות בוכים גם כאמצעי לשחרור ולהרגעת פחדים, חרדות, עצב ותסכול, ויש לאפשר להם לבכות ולשחרר את הרגשות האלה, אבל בשום אופן לא להשאיר אותם לבדם כשהם בוכים.
הדרך הנכונה לתת לתינוק לבכות היא בזרועות האם/ אב/ מטפלת, באווירה תומכת ומבינה, כאשר לא מתעלמים מהם וגם לא מנסים להסות אותם מהבכי שלהם.
אם לא נאפשר לתינוק את הבכי הזה – אנו למעשה לא נותנים לו להתבטא, "סותמים לו את הפה" ומשאירים אותו בהרגשה שאנו לא מבינים אותו, שהוא לא יכול לסמוך עלינו ואולי אפילו שבכלל לא איכפת לנו ממנו.

בנוסף, אנו יודעים, שאצל תינוקות וילדים כמו אצל המבוגרים, רגשות שלא בוטאו נשארים תקועים בתוך הגוף ועם הצטברותם הם הופכים לחסימות אנרגטיות שיכולות להתפתח למחלות.

אנחנו מחנכים ילדים מגיל קטן לא לבכות, ובעצם מלמדים אותם להדחיק את הרגשות שלהם. אצל הגברים המצב גרוע יותר כיוון שאותם מחנכים להיות מאופקים וחזקים.
גברים גדלים יותר ללא יכולת לבטא את הרגש שלהם בגלל החשש להיראות חלשים.


הרושם שיש לתינוקות על עצמם, על אנשים ועל העולם מתגבש בשנים הראשונות.
אם לא מגיבים בקביעות על בכי של תינוק הוא עלול לחשוב שהעולם הוא מקום לא צפוי ושאי אפשר לסמוך על אנשים אחרים או להאמין להם.
אם מתעלמים מהבכי, התינוק עלול לחשוב שאין לו כוח להשפיע על גורלו. הוא יגדל עם תחושת חוסר אונים, ויגדל להיות חסר ביטחון עם תחושה של חסר ערך עצמי, חסר חשיבות ובלתי אהוב.

רק טוב יכול לצמוח אם מגיבים בכל פעם שתינוק בוכה:
התינוק יבטח באנשים
ירגיש שיש לו כוח ושאוהבים ומטפלים בו.
הוא ילמד שהעולם הוא מקום טוב. כשאני בוכה- באים לעזרתי. אני חשוב וחזק. אני יכול לשלוט על המאורעות. הפעולות שלי משפיעות על הסביבה.

תינוקות לא מנסים לתמרן את ההורים שלהם. אין להם מושג במשחקי כוח. הם רק מודעים לצרכים שלהם ולעובדה שאם הם בוכים או שמישהו בא, או שאף אחד לא בא.תינוק לא יכול להבין "שאמא שלי אוהבת אותי, היא פשוט עייפה היום, אז אין לה כוח אלי".

התעלמות קבועה מבכי של תינוק היא מתן מידע שגוי שעליו תתבססנה דיעותיו בעתיד.

הורים שמנסים לצפות את צרכיו של התינוק מראש כדי לחסוך לו תסכול ומאמץ- למשל מאכילים אותו לפני שהוא נעשה רעב, הופכים אותו לפני שהוא מראה שלא נוח לו, מציעים לו צעצועים לפני שהוא מושיט את ידיו אליהם- תינוקות כאלה יחמיצו את ההזדמנות לפתח תחושת עוצמה.
הם לא ילמדו לקשר בין הפעולות שלהם לבין מאורעות חיצוניים.
הדרך הטובה היא להגיב לצרכי התינוק רק לאחר שהם הראו סימנים לכך.
אם צופים מראש את כל צורכי התינוק, התוצאה- תינוק פסיבי וחסר תחושת עוצמה, בדיוק כמו התינוק שהתעלמו מהבכי שלו.

תינוקות אינם בוכים רק כשהם צריכים משהו. לפעמים הוא מהווה פורקן רגשי של מתח.
מכאובים שיוצרים את הצורך בבכי:
1- טראומת לידה- פסיכולוגית ונפשית.אופן לידתו של התינוק יש השפעה על התנהגותו לאחר הלידה. בלידה קשה למשל- שבה העובר ממש נלחם על חייו, הוא באיזשהו מקום מודע לכך. אם לא מרשים לתינוק לבכות ולפרוק מתחים, הוא עלול בעתיד להיות רגיש למצבי לחץ. היום בודקים קשר בין מצבים של סכיזופרניה ואלימות ללידה קשה.

אנשים שנולדו בתהליך לידה ממושך עלולים להיות עצבניים וחסרי סבלנות בהמשך.
גם לידה ללא צירים כמו בניתוח קיסרי- עלול להזיק. זאת כיוון שהצירים של הלידה מעסים את גוף התינוק ומגרים מערכות גופניות מסוימות- מערכת נשימה, שתן.לכן, מגע עדין או עיסוי יעזור מאוד לתינוקות שלא נהנו מהגירוי של צירי הלידה.

צורות אחרות של מצוקות לידה- לידה מאוחרת, לידה מוקדמת, משככי כאבים, מזרזים, קור פתאומי, אור בוהק, חוסר תנועה, מגע גס, רעשים וחוסר קירבה לאם עלולים לעורר רגשות פחד בתינוקות.

2. עומס מידע- תינוקות נחשפים למס' עצום של תחושות חדשות. יש לשמור על תינוקות מפני חוויות חדשות רבות מדי. ידוע שתינוק שסובל מכאבי בטן, יבכה פחות אם יהיה בסביבה רגועה עם מעט גירויים.
לכן יש לחשוף את התינוקות בהדרגה למקומות, אנשים ואירועים חדשים.

2- תסכול- השאיפה לעצמאות היא שאיפה טבעית, וצריך קודם לרצות לרכוש אותה. תינוק בן חודשיים למשל- רוצה לאחוז בצעצוע אבל אינו יכול עדיין לתאם בין השרירים של הזרוע לאצבעות שלו.הוא יהיה מתוסכל.

3- כאב פיזי


מה לעשות כשתינוק בוכה:
קודם לבדוק אם הוא זקוק למשהו. אם התינוק ממשיך לבכות למרות שנראה שכל הצרכים שלו מולאו, אפשר להניח שהוא פורק מתחים.
יש להחזיק את התינוק באהבה ולהקשיב לו בזמן שהוא בוכה. כך אנו מראים לו שהוא אהוב, תומכים בו ומאמינים בו. כך מלמדים את התינוק שיש כבוד למה שהוא מרגיש.

לבכי של תינוק השפעה חזקה על ההורים שמרגישים שהם חייבים לעשות הכל על מנת להפסיק אותו. חלק מהשיטות הן: הקפצות, טפיחות, שפשופים נדנוד, טיולים במכונית, הנקה, בקבוק או מוצץ, ניחומים- די, די, הכחשת הצורך לבכות- הכל בסדר, שירה, הסחת הדעת בעזרת צעצוע או תמונה, השמעת קולות, צעקות, מכות, או הנחת התינוק בעריסה ויציאה מהחדר.

לרוע המזל- השיטות האלה יעילות. הן מסיחות את דעתו של התינוק מהצורך החשוב- לשחרר את הפחד, את הצער או הכעס שהוא חווה.

מה יקרה אם נמנע מתינוק לבכות:

למשל- תינוק שנופל ממיטת הוריו או ממשטח החתלה והוריו לא מאפשרים לו לבכות ובמקום זה אומרים- די די, אל תבכה, אתה בסדר, ומסיחים את דעתו בעזרת צעצוע או בקבוק- ייתכן שהוא לא ירצה יותר שיחליפו לו על השולחן, והפחד לא ייעצר- בגיל שנה-שנתיים התינוק עלול לפתח פחד גבהים , מקפצות מדרגות, מגלשות.

רוב האנשים נפגעו מאוד בינקותם ורובם לא זכו לבכות מספיק. אנשים רבים מסתובבים עם פחדים ופוביות, אחרים מדוכאים בגלל שהם נושאים מטען שלא נפרק.

מניעת בכי עלולה לפגוע בבריאות האדם. ייתכן שמחלות רבות- אולקוס, לב, לחץ דם גבוה, מחלות פרקים וכליות, אלרגיות- נובעים ממצבים של לחץ.
את הגברים בחברה שלנו מלמדים לא לבכות.הם סובלים יותר מהפרעות לחץ ותוחלת החיים שלהם קטנה יותר.

ההשלכות של מניעת בכי מהתינוק לא יורגשו כשהוא קטן. הורים לא יבינו שמשהו לא תקין ושהתינוק חוסם רגשות. התינוק עלול לנדנד, להסתגר,להיות חולני, פחדן, היפראקטיבי, או הרסני. הורים יחשבו שזה חלק מהאישיות של התינוק במקום להבין שזה נובע ממצוקות שהצטברו.
כיצד לומדים תינוקות לדכא את הבכי:
באמצעות רכישת דפוסי התנהגות שההורים מנסים להפסיק- למשל- אמא עלולה לפרש בכי כרעב ולהניק את התינוק. התינוק ילמד לא לבכות ויתמכר להנקה או לבקבוק
דוגמא נוספת- אב מפרש עצבנות כסימן לעייפות במקום כצורך לבכות. במקום להחזיק את התינוק, להעניק לו תשומת לב ולאפשר לו לבכות, הוא מניח אותו בעריסה ויוצא מהחדר. התינוק עלול לפתח מנגנון דיכוי ולהתמכר לשינה. כלומר- הוא משתמש בשינה כדי לפרוק רגשות.
עוד דפוסי בלימה- מוצץ, פרשנות שהתינוק בוכה כי הוא רוצה מגע- ואז ירצה באמת רק על הידיים ויתקשה להתנתק מהוריו ועוד.

כאשר דפוסי הבלימה פועלים- התינוק לא לומד כמיטב יכולתו, אינו חוקר את הסביבה ואינו חולק אהבה וחיבה עם אחרים.
תינוקות שמוצצים- יש להם הבעה ריקה והם לא חוקרים.


הדמעות הן חלק מתהליך ניקוי של הגוף הן מבחינה רגשית והן מבחינה פיזית. הן שומרות על לחות העיניים ובעצם מגינות עלינו מפני זיהום. כך שאם אנחנו לא משחררים בכי שעולה ונועלים אותו בפנים, אנחנו בעצם מגדילים את הסיכוי לכל מיני זיהומים ו"עניינים" של עיניים בעתיד.

השחרור של הדמעות עוזר לנקות את העין ומגן עליה ועוזר לנו לראות בצורה ברורה יותר, ואותו דבר- שחרור רגשות מבטיח לנו שנהיה יותר ברורים ובהירים עם עצמנו.

בברכה,
גלית מוריה שלגי – מדריכת הכנה ללידה והורות ראשונית, מורה ומדריכה למוסיקה ועיסוי תינוקות, מפגשי אמהות אחרי לידה. בוגרת לימודי פסיכולוגיה ופסיכותרפיה.
0545-311532