משככי הכאבים, והאפידורל בראשם, הפכו את הכאב בלידה לאפשרות- ולא לגזירת גורל. כיום, השימוש במשככי כאבים בחדרי לידה הפך כמעט לשגרה, והשאלה האם להשתמש במשככי כאבים או לא, כמעט שאינה נשאלת עוד.

האפשרויות הרפואיות לשכך את כאבי הלידה מבורכים, אך לדעתי, השימוש בהם מחייב את המערכת לתת ליולדות את המידע על המחיר שהוא תובע.
 

גאוותם של לא מעט ראשי מחלקות ליולדות היא על "מחלקה שקטה" שבה לא נשמעות צעקות של יולדות מפני שהשימוש באפידורל ובמשככי כאבים אחרים נעשה אוטומטי כמעט.
 בבתי יולדות רבים הצוות הרפואי מציע ליולדות משככי כאבים באופן שגרתי, ולא תמיד רצונה של יולדת לנסות להתמודד עם הלידה ללא משככי כאבים מתקבל בעין יפה. כוונה זו מצד הצוות (שהיא כמובן טובה), עלולה לגרום לבלבול ולחוסר ביטחון של היולדת בתהליך הלידה ובגופה. לא פעם המסר ליולדת הוא שללא התערבות רפואית כלשהי, היא לא תצליח ללדת, מסר שאינו מדויק.
 

ידוע שהעבודה בחדרי לידה נעשית תחת לחץ של זמן, הנובע מאילוצי מקום, כוח אדם ותקציב. לעיתים לצוות הרפואי אין זמן ללוות את היולדת בסבלנות ולכבד את הקצב של לידתה. משככי הכאבים מסייעים לצוות לשלוט על תהליך הלידה.

מצד שני, אין ספק כי במקרים מסוימים השימוש בתרופות, משככי כאבים ובפרוצדורות רפואיות הכרחי להמשך לידה תקינה.
 
משככי כאבים הם למשל פתרון טוב ביותר ליולדת לחוצה ומותשת. השימוש במשככי כאבים עשוי להקל על יולדת כזו, לגרום לה להתמלא כוחות מחודשים ולהרפות את השרירים, מה שעשוי לקדם את הלידה. כמו כן במקרה של סיבוך וסכנת חיים, התרופות ושאר משככים מתפקדים כרשת ביטחון רבת ערך.

במקרים רבים אפשר להשתמש במששכי כאבים במשולב עם לידה פעילה, כדי לעזור לאם ולתינוק.  לכן חשוב להתייחס למשככי כאבים כעל אפשרות.

לשימוש במשככי כאבים בדומה לכל תרופה אחרת עלולות להיות תופעות לוואי, וכל התערבות רפואית עלולה להיות פתח לסיכון ולטעות. כל תרופה שאישה מקבלת במהלך הלידה עוברת את השליה וחודרת לזרם הדם של התינוק.

כל תרופה  על מנת שברגע האמת תוכל היולדת לקבל את ההחלטה הטובה ביותר עבורה, חשוב שתכיר את היתרונות והחסרונות של משככי הכאבים הנפוצים בחדרי הלידה.
 

זריקה אפידורלית, כשמה כן היא, זריקה שבה מוחדר חומר הרדמה לחלל האפידורלי (זהו החלל המקיף את תעלת העצבים של חוט השידרה) דרך המרווח שבין שתי חוליות מותניות. הרדמה אפידורלית היא הרדמה אזורית. החומר נועד לשתק את העצבים התחושתיים ובכך למנוע תחושת כאב במהלך הלידה.
 
כאשר מחליטים על קבלת זריקת אפידורל יש לקחת בחשבון כי לוקח זמן (כ- 45 דקות) עד שהחומר מתחיל לפעול. זאת מפני שברגע שמחליטים על קבלת הזריקה, כצעד ראשון יש לקבל עירוי נוזלים כדי למנוע נפילה בלחץ הדם.
לאחר מכן מרדימים את האזור המיועד להחדרת החומר המרדים (החלק התחתון של הגב) ואז מחדירים לאזור זה צינורית דרכה מחדירים את חומר האלחוש. הצינורית תישאר מחוברת לגופה של היולדת כך שבהמשך ניתן יהיה להחדיר עוד חומר מרדים אם היא עדיין חשה בכאב. החומר המרדים פועל לאחר כ- 15 דקות ומנה אחת מספיקה לכשעתיים.
החומר משתק את מערכת העצבים ומרדים את הגוף ממקום הזריקה ומטה.
ברוב המקרים החומר גורם לכך שהיולדת לא מרגישה את הצירים, ומינון גבוה של החומר אף מונע ממנה להניע את הרגליים ולחוש שהיא צריכה לרוקן את שלפוחית השתן, ואז יש צורך להחדיר קתטר.

 

 

 

 אפשר ללדת לידה מדהימה עם אפידורל, צריך רק לדעת להשתמש בו נכון, כיוון שהוא יכול גם לפעול לא לטובה:
אחד החסרונות הגדולים והעיקריים לדעתי של האפידורל זה שהוא ניתן לאישה בשלב מוקדם מדי של הלידה:

• הפחתת עוצמת הצירים-כאשר נותנים אפידורל לפני שיש פתיחה של 4 ס"מ. במקרה כזה שוקלים לתת ליולדת פיטוצין כדי לזרז את הלידה.כאשר משתמשים בפיטוצין כדי לזרז לידה, התינוק נחשף להשפעה משולבת הן של הפיטוצין והן של האפידורל.
•  
• הגברת הסיכון ללידה מכשירנית- כאשר נותנים אפידורל כאשר יש פתיחה של 8 ס"מ או יותר, האפידורל עלול להשפיע על השלב השני של הלידה ולגרום לכך שהיולדת לא תוכל ללחוץ בזמן הצירים בצורה אפקטיבית, והסיכויים ללידה מכשירנית גדלים.
•  
• גובר הסיכון למצוקה עוברית- בשל ירידה בלחץ הדם של היולדת ואובדן התנועתיות שלה. נפוצות תופעות חריגות בהאטת קצב הלב של העובר העלולים להוביל ללידה מכשירנית או לניתוח קיסרי.
•  
• הגברת הסיכון למנחים ומצגים חריגים בלידה והגברת הסיכון ללידה מכשירנית וניתוח קיסרי- בשל הרפיון המוחלט וחוסר היעילות של שרירי האגן המונעים את יצירת הגירוי הדרוש כדי לגרום לראשו של התינוק להסתובב בתעלת הלידה. כמו כן בגלל שהיולדת אינה יכולה לקום מהמיטה ולזוז, היא אינה יכולה לעזור לתינוק להגיע למצג האופטימלי ללידה בעזרת התנועות הספונטניות של גופה, כפי שהייתה עושה זאת באופן טבעי.
•  
• עיכוב רפלקס פליטת התינוק- בשל חוסר התחושה של היולדת, ולכן אין היולדת אף מרגישה צורך ללחוץ, מצב הגורם לעיכוב בלידה ומגביר את הסיכון ללידה מכשירנית או ניתוח קיסרי.
•  
• עלייה בחום האימהי-  ההשערה היא שהיולדת אינה נושמת במהירות כפי שהייתה עושה אילו חשה בצירים, ובכך מאבדת את הדרך הטבעית לצנן את גופה באמצעות הנשיפה. עלייה בחום הגוף עשויה לגרום לדילול האוקסיטוצין בדם ולהפחתה בעוצמת הצירים. משום שקשה לקבוע בוודאות שעליית החום אינה נובעת מזיהום, מחדירים ליולדת אנטיביוטיקה דרך הווריד כדי למנוע סיכונים, דבר העלול לעבור לעובר שמקבל אף הוא אנטיביוטיקה לאחר הלידה.
•  
• רמת ההורמונים- שונה מרמתם בלידה טבעית. רמת האנדורפינים נמוכה בהרבה, ולכן אין הם יכולים למלא את תפקידם החיוני בהתקשרות הראשונית בין האם לתינוק